בית לחם הגלילית

איפה זה

בית לחם הגלילית הוא מושב קטן בקצה המערבי של עמק יזרעאל, כשישה קילומטרים מזרחית לקריית טבעון, כעשרה קילומטרים צפון־מערבית לנצרת וכשלושים קילומטרים מזרחית לחיפה. מגיעים אליו מכביש 75: בצומת אלונים פונים צפונה לכביש 7513, ומשם הדרך קצרה. השכן הקרוב הוא המושב אלוני אבא.

המושב שייך למועצה האזורית עמק יזרעאל, וחיים בו כיום כ־800 תושבים. אבל מאחורי המספר הקטן מסתתרים כמה אלפי שנים של היסטוריה, יער אלונים עתיק, ושורה של מקומות שכדאי להכיר.

למה כדאי לבקר

בית לחם הגלילית משלבת במקום אחד קטן כמעט את כל מה שמחפשים ביום טיול בצפון: טבע ויער, היסטוריה של כמה אלפי שנים, חוות ועסקים משפחתיים, פעילויות לילדים ונוף כפרי שקט. הכול במרחקי הליכה או נסיעה קצרה, וקרוב לחיפה, לנצרת ולעמק יזרעאל.

מה עושים בבית לחם הגלילית

הנה המקומות לביקור בתוך המושב. רובם עסקים משפחתיים קטנים, וחלקם פועלים בתיאום מראש, ולכן כדאי לבדוק באתר של כל מקום לפני שמגיעים:

חוות דרך התבלינים

חוות דרך התבלינים היא אחת האטרקציות הוותיקות במושב, ופועלת כבר יותר מחמישים שנה. יש בה חנות של תבלינים וצמחי תבלין, סדנאות של תבלינים, בישול, שוקולד ויין, פעילויות לקבוצות, ובית קפה בשם "סיידר". זה מקום טוב לפתוח בו את היום, או לסיים אותו עם שקית של ריחות הביתה.

לאורך השנה מתקיימים בחווה גם אירועים לפי העונות, וסדנאות למשפחות ולקבוצות, בתיאום מראש.

שמן זית ועגלות קפה

בית הבד גלילי הוא בית בד בוטיק אורגני, עם חנות, טעימות וסיורים. בעונת המסיק, בסתיו, אפשר להצטרף גם לקטיף הזיתים ולראות איך נעשה השמן.

למי שמחפש עצירת קפה, יש במושב כמה עגלות קפה. קפה קירשנר היא עגלה משפחתית עם מאפים בלקניים, כריכים ואפשרויות טבעוניות. פקאנטי – בית הפלפל יושבת ליד חממה שמגדלת יותר ממאתיים זנים של פלפלים חריפים, ואפשר לסייר בה. מסעדה של ממש אין במושב, ולארוחה מלאה נוסעים בדרך כלל לקריית טבעון הסמוכה.

בית לחם הגלילית עם ילדים

זה אחד המקומות הנוחים בצפון ליום עם ילדים, כי הכול קרוב (ועוד רעיונות בטיול משפחתי מודרך). בקטופותי קוטפים לבד פירות, ירקות, צמחי תבלין ופרחים, לפי העונה, ויש גם האכלת עיזים ואפיית פיתות. בכפר הארנבונים פוגשים ארנבונים, תוכים, עיזים וטווסים.

בפארק היורה יורים בחץ וקשת: במטווח, במסלול תלת־ממדי ביער, ב"ציד דינוזאורים" ובקרבות של חצים מספוג. ובשביל פרות החלב חולבים ביד, מאכילים עגלים ומבקרים ברפת רובוטית, בתוך רפת טמפלרית בת יותר ממאה שנה. בכל המקומות האלה כדאי לבדוק מראש שעות פתיחה ולתאם.

ואחרי כל זה, שמורת אלוני אבא הסמוכה היא מקום טוב להליכה קצרה בצל האלונים.

בית וגם סיפור: מרכז המבקרים בבית הטמפלרי

בשדרה הטמפלרית של המושב עומד בית טמפלרי בן יותר ממאה שנה, שהיה בעבר של משפחת וגנר. ב־1996 קנו אותו קובי ונורית פליישמן, ובקומה הראשונה הקימו מרכז מבקרים שמספר את סיפור המושבה דרך תמונות, חפצים ופריטים מהעבר, ושקופיות שמשוות בין אז להיום.

המרכז פועל לקבוצות בתיאום מראש, ואפשר לשלב בו סיור במושב, ערב לקבוצה וכיבוד שמכינה נורית. מרכז המבקרים בבית הטמפלרי, או על הערב בבית טמפלרי.

מכאן גם השם: בית, וגם סיפור.

שמורת אלוני אבא ויער האלונים

בית לחם הגלילית ואלוני אבא יושבות בתוך שרידים של יער אלונים, שפעם כיסה חלקים גדולים מהאזור. סמוך למושב, צפונית לאלוני אבא, נמצאת שמורת אלוני אבא, שמורת טבע של כ־950 דונם שהוכרזה ב־1994. גדלים בה אלונים לצד חרובים ולבנה רפואי, ובחורף ובאביב פורחים בה רקפות, כלניות, נוריות ונרקיסים.

בשמורה יש שביל מעגלי של כקילומטר וחצי, קל ומתאים למשפחות. החניון נמצא כמאתיים מטרים לפני הכניסה לאלוני אבא.

סיור רגלי במושב

הדרך הטובה להכיר את המושב היא ברגל. מסלול הליכה של כשני קילומטרים עובר בין בתי האבן הטמפלריים, ליד בית העם, שהיה בעבר בית הקהילה של הטמפלרים, ליד מגדל המים הטמפלרי, ובין עצי האלון. כדאי לזכור שרוב הבתים הם בתים פרטיים שגרים בהם אנשים, ולשמור על השקט.

הבתים הטמפלריים: מה לחפש

• אבן. קירות אבן עבים, שנבנו כדי להחזיק מעמד ולשמור על קרירות בקיץ.
• רעפים. גגות משופעים עם רעפים אדומים, בסגנון אירופי.
• קומה תחתונה. בבתים רבים הקומה התחתונה שימשה לבהמות ולציוד, והמשפחה גרה מעליה.
• בית העם ומגדל המים. שני מבנים טמפלריים ששימשו את כל הקהילה, ועומדים עד היום.
• העצים. אלונים עתיקים לאורך הרחוב, שנשארו מהיער שבו קמה המושבה.

שם עתיק

השם בית לחם עתיק מאוד. בספר יהושע נמנית בית לחם בין שתים־עשרה ערי נחלת זבולון. יש המציעים שהשופט אבצן, שלפי ספר שופטים היה "מבית לחם" ונקבר בה, בא מכאן, אבל הזיהוי שנוי במחלוקת. בתלמוד הירושלמי מוזכרת "בית לחם צרייה", ובהמשך הייתה כאן, כנראה, אחת מערי משמרות הכהונה.

הכנסייה הביזנטית והוויכוח

בשנים 1992–2003 חפר במקום הארכיאולוג אבירם עושרי מרשות העתיקות, וחשף שרידים של כנסייה ומנזר מהתקופה הביזנטית, בגודל של כ־45 על 25 מטרים, קטעים של חומה, מבנה דו־קומתי מהמאה השישית, וכלי אבן מימי הורדוס. פסיפס ביזנטי מהאתר מוצג היום בנמל התעופה בן גוריון.

עושרי הציע שכאן, ולא בבית לחם שביהודה, נולד ישו. רשות העתיקות דחתה את הטענה, והיא נשארה בגדר השערה שנויה במחלוקת. אתר ארכיאולוגי מסודר אין במקום, אבל שרידים של החומה ומערות קבורה חצובות עדיין נראים בשטח.

ב־2005 הציג עושרי את הטענה במאמר במגזין Archaeology, והיא עוררה עניין רב בעולם, אבל המחלוקת בין החוקרים נשארה בעינה.

המושבה הטמפלרית

ב־1906 הגיעו לכאן בני מייסדי המושבה הגרמנית בחיפה, חברי "אגודת המקדש", הטמפלרים. הם קנו את האדמות ממשפחות סורסוק ותוויני מביירות, ובנו את המושבה לאורך רחוב ישר אחד, עם בתי אבן, גגות רעפים ורפתות בקומה התחתונה. בהתחלה הגיעו כשלוש־עשרה משפחות.

המושבה גדלה לאט: ב־1918 חיו בה 54 תושבים, וב־1935 כבר 106, בעשרים ושבע משפחות. הם עיבדו את השדות, גידלו בקר, ואף השתתפו במימון סלילת הכביש מחיפה לנצרת. המדריך המלא לטמפלרים.

שנות השלושים, המלחמה ו־1948

בשנות השלושים חלחלו גם לכאן רעיונות נאציים, ובמושבה פעל "הנוער ההיטלראי". עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1939, הפכו הבריטים את המושבה למחנה הסגר, ומאות טמפלרים מהארץ גורשו בהמשך לאוסטרליה. ב־17 באפריל 1948 כבשו כוחות ההגנה את בית לחם ואת וולדהיים השכנה, ואחרוני התושבים הגרמנים עזבו.

בית לחם הגלילית ואלוני אבא

שנה אחרי בית לחם קמה לידה וולדהיים, היא אלוני אבא של היום. שתי המושבות נראו דומות, אבל את וולדהיים הקימו פרוטסטנטים מהכנסייה האוונגלית, חלקם טמפלרים לשעבר, ולכן נבנתה בה כנסייה, ובבית לחם לא. ההבדל הזה מורגש עד היום, ושווה לראות את שתיהן באותו ביקור. על אלוני אבא.

המושב

עוד ב־1948 קם במקום מושב עובדים, בידי כמה קבוצות של מתיישבים. עד 1950 שימש חלק מהמקום בית ספר למפקדי כיתות של צה״ל. המים חוברו ב־1954 והחשמל ב־1957, ובשנות התשעים נבנתה הרחבה קהילתית. את בית הקברות הטמפלרי סגרו אחרי 1952, והשרידים הועברו לבתי הקברות הטמפלריים בחיפה ובירושלים.

לפי שלט זיכרון במושב, בין המייסדים היו גם ניצולי שואה. ילדי המושב לומדים, יחד עם ילדי אלוני אבא, בבית הספר "אלון הגליל".

בית לחם הגלילית לאורך הדורות

לינה בבית לחם הגלילית

יש במושב כמה צימרים ויחידות אירוח, כמו בקתות לילא וצל אלון. מכאן קל לצאת לכל הצפון: לחיפה, לנצרת, לציפורי, לעמק יזרעאל ולגליל (איך מתכננים טיול בצפון). כדאי לבדוק זמינות ופרטים מול כל מקום.

בית לחם הגלילית בעונות השנה

• חורף. בשמורת אלוני אבא פורחות רקפות, כלניות, נוריות ונרקיסים, והיער ירוק.
• אביב. העונה הכי יפה ליער ולהליכה במושב, וגם עונה עמוסה בקטיף.
• קיץ. מתחילים מוקדם, ושומרים את השעות החמות לפעילויות מוצלות ולבית הקפה.
• סתיו. עונת המסיק בבית הבד, וימים נעימים להליכה בין בתי האבן.

הגידולים בקטיף העצמי משתנים לפי העונה, ולכן כדאי לבדוק באתר מה נקטף כרגע.

יום בבית לחם הגלילית: הצעה

1. בוקר ביער. הליכה קצרה בשמורת אלוני אבא, כשעוד נעים.
2. תבלינים ושמן. חוות דרך התבלינים או בית הבד, עם טעימות וחנות.
3. צהריים. עגלת קפה במושב, או ארוחה בקריית טבעון הסמוכה.
4. אחר הצהריים. קטיף, חוות החיות או חץ וקשת, לפי הגילאים.
5. ערב. סיור במושב עם קובי, מרכז המבקרים בבית הטמפלרי, וכיבוד.

ביקור עם קבוצה

בית לחם הגלילית מתאימה גם לקבוצות: ועדי עובדים, גמלאים, משפחות מורחבות וקבוצות לימוד. אפשר לשלב סדנה בחוות דרך התבלינים, חץ וקשת לגיבוש, סיור במושב עם קובי וערב במרכז המבקרים בבית הטמפלרי. לקבוצה שמגיעה באוטובוס כדאי לתאם מראש את מקומות העצירה, כי הרחובות במושב צרים.

סיור מודרך עם קובי

קובי פליישמן, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ושחקן, גר במושב בבית טמפלרי ומדריך בו קבוצות: בין בתי האבן, דרך הסיפורים של המשפחות שגרו בהם, ועד הפרק הקשה של שנות השלושים. אפשר לשלב את הסיור ביום רחב יותר בעמק, למשל עם אלוני אבא, פסל אלכסנדר זייד או ציפורי. סודותיהם של הטמפלרים.

הסיור מתאים לקבוצות בכל גיל, וההליכה בו קלה יחסית, ברחובות המושב. לתיאום סיור במושב.

שאלות נפוצות