הטמפלרים בארץ ישראל

מי היו הטמפלרים

"אגודת המקדש" נוסדה ב־1861 בחבל וירטמברג שבדרום גרמניה, בידי התאולוג כריסטוף הופמן. חבריה פרשו מהכנסייה הפרוטסטנטית הרשמית, והאמינו שהגאולה תבוא כשקהילה של מאמינים תחיה ותעבוד בארץ הקודש. ההיכל, ה־Temple, היה בשבילם קהילה חיה, לא מבנה.

ב־1868 הגיעו הטמפלרים הראשונים לחיפה. במשך העשורים הבאים הם הקימו מושבות ברחבי הארץ, והביאו איתם חקלאות מודרנית, מלאכה, מסחר ובנייה בסגנון אירופי.

האמונה שהביאה אותם

כריסטוף הופמן האמין שהכנסייה של זמנו איבדה את דרכה, ושהדרך לתקן אותה היא לבנות קהילה של מאמינים שחיים לפי ערכי הנצרות, בעבודה, בצניעות ובסדר. ארץ הקודש הייתה בשבילו המקום הנכון לכך: שם תקום הקהילה, ושם תבוא הגאולה.

הטמפלרים לא באו לכבוש ולא באו לנזור. הם באו לחיות, לעבוד ולחכות. ההחלטה הזו, להתיישב ולעבוד את האדמה, היא שהפכה אותם לחלוצים של סוג אחר, עשרות שנים לפני העלייה הראשונה.

ההגעה לחיפה

בסתיו 1868 הגיעו לחיפה כריסטוף הופמן וגאורג דוד הרדג, יחד עם קבוצה קטנה של משפחות. הם התחילו לבנות ממערב לעיר, למרגלות הכרמל, את המושבה הראשונה שלהם. הארץ הייתה אז חלק מהאימפריה העות׳מאנית, והתנאים היו קשים: מחלות, אקלים לא מוכר וביורוקרטיה עות׳מאנית.

אבל הם התמידו. בתוך כמה עשורים הפכו המושבות שלהם לאחת הדוגמאות הראשונות לבנייה מתוכננת ולחקלאות מודרנית בארץ, עוד לפני שקמו המושבות העבריות הראשונות.

המושבות

לצד אלה קמו שכונות ויישובים קטנים נוספים, למשל וולהאלה ביפו ונוירהרדהוף בחיפה. וב־1907 קמה ליד בית לחם הגלילית וולדהיים, היא אלוני אבא, מושבה של גרמנים מהכנסייה האוונגלית, שחלק ממייסדיה היו טמפלרים לשעבר.

מה הטמפלרים הביאו לארץ

הטמפלרים היו חקלאים, בעלי מלאכה וסוחרים, והשפעתם על הארץ של סוף המאה ה־19 הייתה גדולה. הם עיבדו את האדמה בשיטות מודרניות, בנו בתי אבן מסודרים עם גגות רעפים, הקימו בתי מלון ובתי מסחר, ועסקו בין השאר גם בתחבורה. בבית לחם הגלילית ובוולדהיים הם אף השתתפו במימון סלילת הכביש מחיפה לנצרת.

המושבות שלהם נבנו לפי תוכנית: שדרה מרכזית, בתים משני צדיה, וחלוקה ברורה בין מגורים לבין משק. ברבים מהבתים הקומה התחתונה שימשה לבהמות ולציוד, והעליונה למגורים.

איך מזהים מושבה טמפלרית

• שדרה. רחוב ראשי רחב ומתוכנן, עם עצים משני צדיו.
• בתי אבן. קירות עבים, גגות רעפים אדומים ותריסי עץ.
• כתובות. בחלק מהבתים, פסוקים ואמרות בגרמנית מעל הדלת.
• משק. בכפרים, קומה תחתונה לבהמות ולציוד, ומגורים מעליה.

שרונה, ירושלים ווילהלמה

בשרונה, ליד יפו, הקימו הטמפלרים ב־1871 מושבה חקלאית עם כרמים ופרדסים. היום היא מתחם שרונה בלב תל אביב, עם בתי אבן משוחזרים. בירושלים קמה ב־1873 המושבה הגרמנית, שרחובה הראשי הוא היום עמק רפאים. ווילהלמה, ליד לוד, הוקמה ב־1902, ובמקומה קם המושב בני עטרות.

בכל אחד מהמקומות האלה אפשר עדיין לזהות את הסגנון: בתי אבן, גגות רעפים, שדרה מרכזית וגינות. אבל כדי להרגיש איך נראתה מושבה טמפלרית כפרית, צריך להגיע לעמק יזרעאל.

הטמפלרים בעמק יזרעאל

הניסיון הראשון של מתיישבים טמפלרים להיאחז בעמק היה כבר ב־1867, ליד המעיין שלמרגלות תל שמרון, לא רחוק ממקומו של נהלל של היום. רק כעבור כארבעים שנה, ב־1906 וב־1907, קמו בית לחם הגלילית ווולדהיים, בלב יער אלוני התבור.

המושבות האלה נשמרו בצורה יוצאת דופן: רחובות כפריים, בתי אבן מקוריים ועצים עתיקים. למדריך לבית לחם הגלילית.

שנות השלושים: מהמשיח אל הפיהרר

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, רעיונות המפלגה חלחלו גם לקהילות הטמפלריות בארץ. קרל רוף, אדריכל מחיפה, ייסד את סניף המפלגה הנאצית בארץ ישראל, ובכינוס הקהילה של 1934 נקבע שהמפלגה היא שתכתיב את ענייני הגרמנים בארץ. בבית לחם הגלילית פעל "הנוער ההיטלראי".

לא כולם היו נאצים. בבית לחם הגלילית, למשל, חיו בזמן המלחמה כשלושים איש, ותשעה מהם היו חברי מפלגה. אבל עם פרוץ המלחמה הגדירו הבריטים את כל הטמפלרים כנתיני אויב, ריכזו אותם במושבות שהפכו למחנות הסגר, וגירשו רבים מהם לאוסטרליה.

1948 והסוף

ב־17 באפריל 1948 כבשו כוחות ההגנה את וולדהיים ואת בית לחם הגלילית, ובקרב בוולדהיים נהרגו שני מתיישבים. אחרוני הטמפלרים עזבו את הארץ, דרך קפריסין, לאוסטרליה ולגרמניה. במושבות שנשארו ריקות התיישבו יהודים, ובבתי האבן גרים אנשים עד היום.

הטמפלרים המשיכו לחיות כקהילות בשתי תפוצות עיקריות: באוסטרליה ובגרמניה.

הקהילה שהמשיכה

הסיפור של הטמפלרים לא נגמר ב־1948. באוסטרליה המשיכה הקהילה להתקיים כ"אגודת המקדש של אוסטרליה", שמרכזה במלבורן, ובגרמניה פועלת קהילה משלה. יש צאצאים שמגיעים מדי פעם לבקר בבתים שבהם גדלו הוריהם וסביהם.

הביקורים האלה הם לא פעם רגעים מרגשים: בני משפחה מגרמניה או מאוסטרליה עומדים מול בית אבן בעמק יזרעאל, ומשפחה ישראלית שגרה בו היום פותחת להם את הדלת.

ספרות וזיכרון

הסיפור של הטמפלרים מעסיק גם סופרים. מאיר שלו, שגר בשנותיו האחרונות באלוני אבא, כתב ב"פונטנלה" על השכנים הגרמנים של מושבי העמק. ספרות כזו היא דרך טובה להתכונן לסיור, או להמשיך אותו אחרי שחוזרים הביתה.

טמפלרים מול אבירים טמפלרים

שתי הקבוצות קיבלו את שמן מאותה מילה: Temple, היכל או מקדש. על מנהרת הטמפלרים בעכו.

הטמפלרים לקבוצות שונות

• קבוצות לימוד ומכינות. אמונה, הגירה, ושאלה קשה על הדרך מהמשיח אל הפיהרר.
• ועדי עובדים. סיור בבית לחם הגלילית וערב בבית טמפלרי, עם כיבוד.
• גמלאים. שדרה, בתים וסיפורים, עם מעט הליכה.
• משפחות. בתים עם רפת בקומה התחתונה, יער אלונים וסיפור על אנשים שבאו מרחוק.
• אורחים מחו״ל. סיפור שמחבר בין גרמניה, אוסטרליה וארץ ישראל, בהדרכה באנגלית.

שאלות קשות בסיור

איך מספרים את הסיפור של אנשים שהביאו לארץ חדשנות, חקלאות ובנייה, ובחלקם גם תמכו במשטר הנאצי? זו אחת השאלות שעולות בכל סיור בעקבות הטמפלרים. קובי לא מייפה ולא מחפש נבלים. הוא מציג את העובדות, את האנשים ואת ההקשר, ונותן לקבוצה להגיע למסקנות שלה.

דווקא בגלל זה, הסיורים האלה מתאימים במיוחד לקבוצות לימוד, למכינות ולמי שאוהב לשאול שאלות.

איפה פוגשים את הטמפלרים היום

הדרך הכי טובה להכיר את הטמפלרים היא ללכת בין הבתים שלהם. בחיפה, בשדרה של המושבה הגרמנית. ובעמק יזרעאל, בבית לחם הגלילית ובאלוני אבא, שבהן נשמר האופי הכפרי של המושבות. קובי פליישמן גר מאז 1996 בבית טמפלרי בבית לחם הגלילית, ובקומה הראשונה של הבית הקימה המשפחה מרכז מבקרים.

לסיור "סודותיהם של הטמפלרים" בבית לחם הגלילית ובאלוני אבא, או לסיור "סודות הטמפלרים", מחיפה ועד יער האלונים.

שאלות נפוצות