בני ערובה – עסקאות להצלת יהודים במהלך השואה
מאת קובי פליישמן
בני ערובה ? הצלה בתמורה
עסקאות עם הגרמנים להצלת יהודים במהלך השואה.
לפני מלחמת העולם השנייה היה תיאום בין הנאצים ליהודים בנושא הצלת יהודים, ההסכם שנתחם היה הסכם ההעברה, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הסיכוי היחיד להינצלות היה על ידי משא ומתן.
כותב תום שגב בספרו ה'מליון השביעי': 'כתשעה מליון יהודים ישבו באירופה ערב המלחמה, כשישה מליון ניספו, כשלושה מליון נשארו בחיים ? רובם ניצלו הודות לתבוסת הגרמנים במלחמה, חלקם הודות לסיוע שקיבלו מממשלות ואירגונים שונים בהם הג'וינט היהודי, ומכמה אלפי אנשים טובים כמעט בכל ארץ ? חסידי אומות העולם, בתוך כך היו מבצעי הצלה דרמטיים, כגון הבריחה מצרפת לספרד, מילוט יהודי דניה לשוודיה ועוד, רק חלק קטן יחסית מבין הניצולים חבו את חייהם למאמצי ההצלה של התנועה הציונית'. התנועה הציונית לא הייתה מעורבת בתוכניות הצלה גדולות, ומידי פעם עלו תוכניות של בני ערובה, כלומר החלפת יהודים בסחורה, בני אדם ומידע. השנה הקריטית הייתה שנת 1942, גם ההשמדה הייתה בשיאה וגם הידיעות הגיעו לכל מי שרצה לשמוע. היו תוכניות הצלה בסוף 1942, כמו טרנסניסטריה, תכנית אירופה והצלת יהודי הונגריה.
ב 22 בנובמבר 1942 התקיימה ישיבת הסוכנות ונמסר דו'ח על העדויות, בעקבות הדברים פורסמה כתבה בעתון, אבל לא נמסר דיווח על מתקני ההשמדה בסוביבור וטרבלינקה ולא הוזכר רצח יהודי בריה'מ, כנראה לא כולם האמינו ואולי לא רצו להציג יאוש ואובדן לציבור.
ב ינואר 1943 מוקם וועד ההצלה בראשות גרינבויים שפעל בקושטא ובז'נבה.
תגובות העיתונות בארץ על הידיעות הראשונות על "השואה" 1942 (לקט) 'המודיעים הבלתי אחראיים למיניהם מוסיפים במו ידיהם להרוג יהודים. הם קולטים כל שמועה, מחפשים בנרות אחרי כל בשורה רעה, אחרי כל מספר קטלני, ומגישים אותם לקוראים ולעיתונים בצורה ובתוכן המקפיאים את הדם ? יודעים אנו מה נאמנה עדותם של חיילים ידועים החוזרים מן החזית ומתפארים במעשי ידיהם הגדולים בהריגת בני אדם, ויהודים בפרט? לאט לכם, מודיעים ועיתונים, ביציקת דם יהודי לתוך שורותיכם. "דבר" ? 17.3.42 כבר העירונו לא פעם על הנוהג המצער שנוהגים כמה מעיתוני הארץ לנפח כל שמועה רעה על שפיכת דמי יהודים, להרבות במספר החללים וההרוגים ולהכתירם מסגרת שחורה, כדי להשחיר את השחור ולהגדיל את הרושם, ולשם מה – וכי אין די צרות בישראל – וכי אין די דמי ישראל הנשפכים באמת בכל מקום – עד שיש צורך להוסיף עליהם הפלגות וגוזמאות – הישמעו המודיעים והעיתונאים, היקחו מוסר – "הצופה" ? 18.3.42 ? תגובה על מידע של ב. יעקובסון, נציג הג?וינט בהונגריה, על השמדת יהודים באוקראינה. הידיעות הללו, כשהן באות בצורת שמועות קלוטות מן האוויר, מודיע מפי מודיע וסופר מפי סופר, עושות את הרושם ההפוך ; שכן ידיעות אלה חוזרות על עצמן. מה שהתפרסם אתמול בשטוקלהולם, חוזר ומתפרסם היום בלונדון. יוצא שההריגות והטביחות לובשות צורות איומות. מימדים מבהילים? הטביחות וההריגות והשחיטות הגדולות והאיומות בפולין ובליטא אינן עושות רושם. לא משום שטביחות אלו נעשו ביהודים, אלא משום שהידיעות עליהן נמסרות בצורה פגומה. "הצופה" ? 30.6.42 ? מאמר מערכת, תגובה על דוח זיגלבוים בלונדון קשה להאמין בדבר. המודיע מוסר בעצמו שבגיטו הוילנאי נכלאו 70 אלף, ונמצאים כעת 40 אלף יהודים. אם נצרף את הנרצחים נמצא שהיו בוילנא מתחילה מאה אלף יהודים. והרי ידוע שמעולם לא היו בוילנא יהודים במספר הזה ? אכן יש רושם שהמחבר מתכוון קודם כל להשחיר את פני הליטאים. עלינו לזכור שהיחסים בין הפולנים והליטאים בוילנא מיום שנכבשה ע"י הליטאים היו מתוחים מאוד. "הבוקר" ? 25.8.42 ? תגובה על השמדת יהודי וילנא
מברק ששלח גרהארט רינגר למשרדי הקונגרס היהודי העולמי בניו יורק (8.42) קיבלתי דיווח מבוהל שבמטה הפיהרר דנו בתוכנית, שיתכן ויבצעו, שלפיה כל היהודים בארצות הכבושות, או בשליטת גרמניה, המגיעים ל- 3.5 או 4 מליון (פרט ליהודי ברה"מ) צריכים, לאחר גירושם וריכוזם במזרח, לחסל במכה אחת כדי לפתור, אחת ולתמיד, את בעיית יהודי אירופה. הפעולה המדווחת להתחיל בסתיו. השיטות הנידונות כוללות חומצה פרוסית. אנו מעבירים את המידע בעל ההסתייגויות ההכרחיות כי דיוקו אינו ניתן לאישור. המקור אמור להיות בעל קשרים קרובים עם הרשויות הגרמניות הגבוהות יותר ודיווחיו נחשבים למוסמכים על פי רוב.
הצהרת האומות המאוחדות ב- 17.12.1942 תשומת ליבן של ממשלות בלגיה, צ?כוסלובקיה, יוון, לוקסמבורג, הולנד, נורווגיה, פולין, ארה?ב של אמריקה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד, ברה?מ ויוגוסלביה ושל הועד הלאומי הצרפתי, הופנתה לדיווחים הרבים מאירופה [המוסרים] שהרשויות הגרמניות אינן מסתפקות בהימנות מהענקת הזכויות האנושיות האלמנטריות לאנשים מהגזע היהודי בכל הטריטוריות שעליהן הרחיבו את שלטונם הברבארי, [אלא] מבצעים כעת את הכוונות, שהיטלר חזר עליהן לעיתים, לחסל את העם היהודי באירופה. מכל ארצות הכיבוש מובלים היהודים, בתנאים איומים להחריד וברוטליים, למזרח אירופה. בפולין, שנהפכה לבית המטבחיים העיקרים של הנאצים, הגיטאות שהוקמו ע"י הפולשים הגרמניים מרוקנים בשיטתיות מיהודים, פרט למספר פועלים מיומנים במיוחד שנחוצים לתעשיות המלחמה. מאף אחד מאלה הנלקחים אין שומעים יותר. את הכשירים מעבידים באיטיות עד מוות במחנות העבודה. את החולים משאירים למות מחשיפה ומרעב, או שטובחים אותם בהמתות המוניות. את מספר הקורבנות של מעשי האכזריות ספוגות הדמים מודדים במאות אלפים של גברים, נשים ילדים וחפים מפשע. הממשלות הנ"ל והועדה הלאומית הצרפתית מגנות במונחים החריפים ביותר האפשריים את המדיניות הבהמית של השמדה בדם קר. הן מצהירות שאירועים כאלה יכולים רק לחזק את נחישותם של כל העמים שוחרי החופש להפיל את הרודנות ההיטלראית הברברית. הן מאשרות מחדש את החלטתן החגיגית להבטיח שאלה שאחראים לפשעים האלה לא יתחמקו מתגמול, ולהמשיך הלאה בצעדים המעשיים [להשגת] מטרה זו
לנוכח הידיעות שהופיעו בציבור, נבדוק מה נעשה בנושא של הצלת היהודים.
הסכם ההעברה (אוג' 1933)
אחת התוכניות הראשונות היו עוד לפני פרוץ המלחמה , בגרמניה ? תכנית ההעברה.
בגרמניה לא היה מקום מיוחד במדיניות החוץ למזרח התיכון, הייתה חשיבות לאיזור בגלל היהודים שאפשר היה להביאם לשם, כך חשבו עד 1939, רוזנברג גם ראה ביהודים בני ערובה, לאור העובדה שהוא לא הצליח לחסלם בשנות ה 30 הוא הסכים להעברה וראה בכך גם דעת קהל אוהדת. בגרמניה פעלו נגד היהודים כמו יום החרם באפריל 1933, בעולם אירגנו הפגנות ועצרות כמו ב 27 במרס 1933 במדיסון סקוור גרדן בניו יורק. בארץ היו 280 אלף יהודים, בריטניה היתה מוכנה לעזור בתנאי שלעולים לא'י תהיה עבודה, וכסף שיגיע יכול לפתח את הארץ, ראו ביהודים מוכשרים ועשירים. הרעיון התחיל כשוולף הקונסול הגרמני בירושלים דיבר עם סם כהן בעל חברת הנוטע שרצה לקדם את הפרדסנות בארץ, וולף כתב כי היהודים הטילו חרם ולא קונים כלום, וסם נשלח לנהל מומ', ארלוזורוב מהסוכנות התעניין וניהל שיחות. באוגוסט 1933 ההסכם נחתם, הוא פיתח את הארץ ואיפשר הגירה. ההעברה היה כלי להפטר מהיהודים לא'י הדבר פעל אפילו נגד המתיישבים הגרמנים בא'י, א'י בתפיסה היתה מיועדת לאיטלקים, גרמניה גם רצתה לשמור ידידות עם בריטניה, ושקט עם טורקיה הנייטרלית. ב 10 אוגוסט 1933 נחתם חוזה עם בנק אפ'ק על העברת 3 מליון רייך מרק לא'י, נפתחו 2 חשבונות בנירנברג וברלין, כל משפחה תכניס 50 אלף לרכישת סחורות וגם יקבלו מגרמניה 1000 ליש'ט לרכישת סרטיפקט של בעלי הון. בשנים 1933-1939 הועברו לא'י 140 מליון וגדל היבוא מגרמניה, זה היה 15 אחוז מסך היבוא לארץ, רעיון ההעברה נדחף ע'י הגרמנים כדי להלחם בחרם יהודי על גרמניה, ורצון שהיהודים יעזבו, וגם בנימוק שאם היהודים ידברו עם גרמניה העולם ילך עם היהודים.
ההעברה גם עזרה ליצוא הגרמני, היצוא לא'י היה חצי אחוז מהיצוא הגרמני בשנת 1937,הקלת האבטלה, סילוק היהודים, – סחיטה ומניעת פעולה יהודית נגד גרמניה. היהודים שהעבירו הכסף הפסידו 2 שליש ממנו על מיסים והייטלים. עידוד ההגירה פגע בטמפלרים כי היהודים הפכו לבעלי המונופול על המסחר מול גרמניה. הגסטפו התנגד להעברה חששו שכך היהודים ימצאו מקלט בחו'ל עם הכסף שלהם, ובגרמניה ישארו היהודים העניים, הדבר גם פוגע בקשר עם הערבים, פחדו גם שהיהודים הקפיטליסטים יחזקו את המדינה היהודית, פחדו שא'י תהיה 'מדינת וותיקן' המרד הערבי גרם שמשרד החוץ יתנגד לההעברה ותמך בערבים. ב 1935 הטמפלרים שחיו בא'י רצו להתארגן להחליף את רכושם בארץ תמורת רכוש היהודים בגרמניה, משרד החוץ דחה את הרעיון כי אמרו שהערבים מתנגדים וזה גם תורם לאינטרס היהודי. ב 1937 מבקר אייכמן בארץ, וכתב כי יש לגרש את היהודים מגרמניה ולא להוציא כסף שיעזור למדינה היהודית, הם יתפזרו בעולם ללא כסף ויפיצו אנטישמיות. אחרי ליל הבדולח ההסכם מסתיים ומחרימים רכוש יהודי ומגרשים ללא תמורה. ב 1938 הרעיון יורד, היטלר אומר ב 18 נובמבר 1938: 'היהודים יעלמו יום אחד מאירופה…איני יכול לקחת על עצמי את האחריות לתת ליהודים את הכמות הקטנה של מטבע זר הנמצא במדינה…רכושם בא להם מספסרות'. .
בשנים 1933 ? 1937 יצאו מגרמניה 226,000 יהודים מהם הגיעו לא'י 45,000 ועם ההעברה 11,500 איש (5 אחוז). ועידת פיל המפרסמת את הצעתה לחלוקה ביולי 1937, גוררת התנגדות של משרד החוץ הגרמני, זנדל ממשרד החוץ מציא לשלוח את היהודים למדגסקר, וגם כאן מתנגד משרד החוץ הגרמני כי אמר שזה יתן בסיס להכרה בין לאומית.
בועידת אוויאן (יולי 1938) משתתף פר' נוימן שמביא את הצעת הגסטפו למכור מאות אלפי יהודים תמורת 250 דולר לאיש. בספטמבר 1939 נוסד בג'נבה משרד זמני של 'מחלקת העליה של הסוכנות היהודית', במטרה להציל בעלי רשיונות עליה, דיברו על 2900 שנתקעו באירופה, ורצון לקשור עם קהילות יהודיות ולחברן לא'י, בראשם עמד חיים פוזנר ודר' שפס. פברואר 1941 מועבר המשרד לטורקיה שאישרה מעבר של פליטים דרכה לא'י. פוזנר שולח ידיעות מג'נבה לא'י על ההשמדה וב 30 יולי 1942 מתקיים אספת מחאה בתל אביב, גם המוחלפים של נובמבר 1942 מביאים את הידיעות, הפחד מפני הפלישה פחת והחזית התרחקה. בריטניה הורתה עם פרוץ המלחמה להפסיק עליה ממדינות אוייב מפחד מרגלים, סוכם שבעלי רשיונות יעלו דרך טרייסט ויזוהו ע'י מבקר עליה, סה'כ עלו 5821 איש (ספטמבר 1939 ? יוני 1940), עד כניסת איטליה למלחמה. בנובמבר 1942 נוסד ? 'הוועד למען יהודי אירופה הכבושה' (ועד ההצלה), שהיה איחוד של גופי הישוב היהודי – הסוכנות, הוועד הלאומי, ונציגי המפלגות, בראשם יצחק גרינבוים, בקושטא הנציגות בראשות ברלס ובג'נבה בראשות פוזנר, הם עסקו בשליחת כסף, קשר עם מוסדות ואירגונים בעולם, הבריחו פליטים מפולין להונגריה והעבירו תעודות של מדינות דרום אמריקה לעלייה, בזמן הזה היו עוד 29 אלף סרטיפיקטים שלא נוצלו. ההעברה הייתה יוזמה של היהודים שנהלו מומ' עם האויב, המאבק היה גם מול המנדט הבריטי, במטרה לבנות את הישוב היהודי בא'י ולאו דווקא להצלת חיים. במהלך המלחמה בוצעו מהלכים נוספים להצלת יהודים ? פרשת טרנסניסטריה, פרשת סלובקיה, ופרשת הונגריה.
פרשת טרנסניסטריה (דצמבר 1942)
טרהסהיסטריה סופחה לרומניה מדרום אוקראינה, מגורשים לשם 200 אלף יהודים באוקטובר 1941, רובם נרצחו ובשטח נשארו 70,000 יהודים. בדצמבר 1942 מועברת הצעה לירושלים להחליף 70,000 יהודים תמורת שוחד, הרומנים מציעים לסוכנות תמורת 14-22 מליון דולר להחליפם, מעבירים הודעות לבריטניה וגרמניה. את ההצעה מגלגל ראדו לקה המזכיר לענייני יהודים ברומניה, ההצעה הגיעה לקושטא בטלפון וגם שליח, ברלס מעביר את ההודעה לב'ג וגרינבוים. ראדו מעביר את המסר גם לשגריר גרמניה בבוקרשט, השגריר אומר שלא יסכימו כי מתנהל מו'מ עם המופתי ורשיד אל כילאני מעירק, משרד החוץ נתן הוראה להכשיל את העסקה כי פחדו שזה פתח של רומניה לנהל שיחות עם המערב. הסוכנות החליטה לנהל מו'מ ? להחזיר את המגורשים מטרנסניסטריה לרומניה, לעזור חומרית, ולפנות לבעלות הברית והצלב האדום לעזרה. בן גוריון ובאדר הגיעו למסקנה כי אפשר יהיה להוציאם ללא תשלום כופר, חייבים לקבל הסכמת גרמניה, בעיה של הובלת היהודים, והתנגדות של המערב ויש לקיים מו'מ סודי עם הרומנים, גם המספר המוצא גדול מדי, יש להניח שהרומנים הבינו שבסוף לא יצא מזה כלום. מדברים על העברת היהודים לבוקרשט ושמירתם שם עד רכישת אוניות, פילדרמן נציג הג'וינט ברומניה מוכן לעזור, הרומנים לוחצים, ואף מקימים ועדה להחזרת הפליטים ? בגלל ההרעה בחזית המזרחית, הזדמנות להפטר מהיהודים, והעמדת פנים של הומניות כאליבי לסוף המלחמה. בסוף 1942 החלו הרומנים גם לנהל מו'מ עם המערב על שלום, ב 14 ינואר 1943 מודיע מילר ראש הגסטפו כי הפתרון הסופי ברומניה בסכנה. בפברואר 1943 פרסמה ארה'ב אזהרה על ניהול מו'מ עם האויב, וכי נסיון ההצלה הוא נסיון סחיטה של כסף זר, גם אנגליה רואה בכך סחיטה שלא תיגמר וכי אין מקום בא'י ליהודים, בריטניה אמרה כי העזרה היא בנצחון שלה במלחמה וכי יש לעזור פיזית. ועד החירום להצלת יהודי אירופה שפעל בארה'ב פירסם בעתנונות, כדי ללחוץ על ממשלת ארהב: 'למכירה 70 אלף יהודים במחיר 50 דולר לראש יצורי אנוש באחריות'
נושא ההצלה מתקדם לפחות לטובת הצלת הילדים – – – מתנהלים דיונים על הוצאת 5000 ילדים לרומניה תמורת כופר, ומתנהל מו'מ במרס 1943, טורקיה מוכנה שיעברו דרכה, בולגריה מאשרת את הויזות, הגרמנים מתנגדים ולוחצים על רומניה, אייכמן מוכן בתנאי שעל כל ילד ישוחררו 4 שבויים. ב 15 פברואר 1944 נתנו אישור להעברת הילדים לבוקרשט בקריטריונים של יתומים משני הורים עד גיל 12, הצלב האדום הרומני מטפל בעניין, מתחילים לאסוף את הילדים במחוזות השונים, הרבה הורים שמו ילדים לא מתאימים על הרכבת ובדרך עשו בדיקה והחזירו אותם. הילדים רוכזו בבוקרשט הועלו על אוניות, באוניה מפקורה היו 61 יתומים והאוניה טובעה ע'י צוללת. בסוף 1944 הרומנים נכנסים לרומניה ודרשו להחזיר את הילדים לשטח הסובייטי ו 520 מוחזרים.
ועד העזרה שלח מכתב למוחזרים: 'נערים וילדים חמודים, הציבור היהודי עמל בכל כוחותיו להצילכם מסבל הגטאות בטרנסניסטריה, התיחסנו אליכם כל הזמן כאל ילדינו אנו…ניזכור את הוריכם שמתו על קידוש השם, עמלנו בכל כוחותינו להעלותכם במספר הגדול ביותר לא'י ישראל על סמך סרטיפיקטים לעליה שקיבלנו עוד לפני שהגעתם הנה, המצב לא איפשר לכולכם לעלות…היו טובים איש לרעהו וחברים נאמנים…הוכיחו שמתי המעט שנותרו מכם שייכים לעם הראוי לחיים יותר טובים'.
חלק מאותם מדוברים הגיעו לארץ כ – 1200 פליטים במרס ואפריל 1944 באוניות מילקה ומריצה.
פרשת סלובקיה – תכנית אירופה (יולי 1942)
ב 14 מרס 1939 סלובקיה עצמאית ופשיסטית, היו בה 90 אלף יהודים, הוצאו חוקים אנטי יהודים, והוקם ביולי 1940 יודנרט ארצי, כשהמטרה של המדינה ניצול כלכלי וגירוש היהודים, הוקמו במקביל מרכזי עבודה להעסקה פיזית של יהודים והחלו בגירוש לערי שדה. באוגוסט 1940 ממונה ויסליצני ע'י ה ס.ס כיועץ לענייני יהודים בשגרירות בברטיסלבה,(שמן עם משקפיים שלמד כמורה, היה בעד הציונות כלומר לגרש את היהודים, חכם וערמומי). הגרמנים רצו יהודים להקמת מחנה אושוויץ והסלובקים הציעו 20 אלף עובדים, הסלובקים מבקשים שיקחו אותם עם המשפחות כי הם עומס על סלובקיה ומתנהל מו'מ. 26 מרס 1942 מגרשים את היהודים לאזור לובלין, הסלובקים לא יודעים עדיין על ההשמדה, כ 8 אלף יהודים בורחים להונגריה, הגירוש המוצלח מעלה טענות על שתפ' של מרכז היהודים עם הגרמנים. מוקמת 'קבוצת העבודה', בראש עומדת גיזי פליישמן, המ'ומ מתנהל עם הוכברג יהודי שהיה עוזרו של ויסליצני, וייסמנדל שהוא חתנו של הרב הראשי אונגר מניטרה פונה אליו בתור נציג רבני העולם ומבקש לנהל מו'מ על שוחד, ויסליצני רוצה 50 אלף דולר, וייסמנדל מתכתב איתו בתור רוט הנציג היהודי בשוויץ על נייר שוויצרי, ויסליצני טען שדיבר עם אייכמן שהראה לו הוראת חיסול כל היהודים.. ביולי 1942 נותנים 25 אלף דולר והגרוש נעצר ל 6 שבועות (כבר גורשו 52 אלף). וייסמנדל פונה לסאלי מייר נציג הג'וינט בשוויץ לקבל כסף, שלא הגיע מארה'ב והיה מיועד לטפל בפליטים שבשוויץ, נציג החלוץ בשוויץ ? שוולב אומר שצריך שיעלו לא'י ואם ימותו זה יעזור לקבל מדינה. ב 21 ספטמבר 1942 ויסליצני שולח קבוצה לאושוויץ לאחר שלא קיבל כסף, וכאשר ןיסליצני מקבל כסף שהגיע מהונגריה המשלוחים נעצרים לשנתיים, כנראה לא השוחד עצר את הגירושים, הכנסיה לחצה מאוד והיו צריכים את היהודים לעבודות.. בנובמבר 1942 מעלים את תכנית אירופה, הוכברג נעצר ע'י הסלובקים כי גנב כסף מיהודים, ויסליצני מוכן לנהל מו'מ על יהודי אירופה, מעבירים הודעה לשוולב ומשם לאסטנבול, ויסליצני מבקש 2 מליון דולר ומאייר מציע להפקיד 100 אלף דולר על שמו של ויסליצני שיקבל אחרי המלחמה. אייכמן בשלב הזה כועס על ויסליצני שמנהל מו'מ ומעביר דיווח להימלר שמוכן להמשיך במו'מ ושהכסף יעבור למשרדו (כל ההתכתבות הפנימית של היהודים הועתקה והועברה מיידית לויסליצני). כסף מועבר גם לדר' אנטון וואשק ראש מחלקה 14 במשרד הפנים הסלובקי והממונה על ענייני היהודים. בפברואר 1943 מאיימים להמשיך את הגירוש והלחץ נמשך על מו'מ אבל לכיוון של יהודי סלובקיה ולא אירופה. ויסליצני עסוק מחודש מרס 1943 בגירוש יהודי סלוניקי כ 56 אלף מגורשים ואמר שהציע לקבל שוחד אבל לא הסכימו, הוא כל הזמן בקשר עם סלובקיה כי יש לו מאהבת בברטיסלבה והוא צריך שם גם ניתוח עיניים. בחודש מאי 1943 מגייסים 50 אלף דולר והוא נוסע לדבר עם גרמניה, הסוכנות החליטה להמשיך עם המו'מ ולהעביר את 200 האלף בעיקר בגלל ענייני רגש ומצפון, וחשבון היסטוריה לעתיד, רוזוולט מאשר להעביר כספים מארגונים יהודיים בארה'ב לחשבון חסום בשוויץ, ויסליצני כועס אבל מבטיח לחכות עם העניין עד אוגוסט 1943. בספטמבר שולחים את רוב הכסף שרצה כמעט 200 אלף דולר. וייסמנדל כותב לכולם על רעיון תכנית אירופה ? התשובות שליליות ? לג'וינט אין כסף, מגזימים בתיאורים על מה שקורה, עוד מעט תגמר המלחמה וגרמניה תפסיד, וייסמנדל טען שלא האמינו לו כי הוא חרדי (ומה עם פליישמן).
בספטמבר 1943 המו'מ מוקפא לפי הודעת ויסליצני, עפ'י הוראת הימלר שאמר לויסליצני כי הוא צפוי להיות מוצא להורג. זאב שיינד מסכם: 'ירד מן הפרק עניין השתדלן הידוע מסלובקיה'. הימלר היה מעורב בעסק – הוא היה אדם פשוט מגדל עופות, קפדן, איש ארגון, אמונות תפלות, ומשנה את דעותיו כל הזמן, נאצי קנאי עם כאבי בטן פסיכוטיים, טיפל בו פליקס קרסטן מעסה פיני שעזר לו מאוד. נמצא פתק של הימלר ב 10 דצמבר 1942: 'שאלתי את הפיהרר על האפשרות לשחרר יהודים תמורת כופר הוא נתן לי סמכות מלאה לאשר מיקרים כאלה, אם יתברר שהם אכן מכניסים סכומים נכבדים של מטבע חוץ מחוץ לארץ'.
בספטמבר 1943 נפגש יואט מסוכנות המודיעין של ארה'ב עם שלנברג ראש ריגול חו'ל של הימלר לדבר על מו'מ עם המערב, המתווך היה קרסטן. שלנברג הבין שצריך לנהל מו'מ הפניה להימלר נעשתה בעזרת אסטרולוג וולף מהמבורג שגם ניבא לו על ההתנקשות בהיטלר ביולי 1944 ומותו במאי 1945, הימלר ידע על ההתנקשות ועכב אחרי קציני הצבא ומתנגדי הפיהרר, הוא תכנן לנהל מו'מ עם המערה כדי להציל את עצמו ואת גרמניה בסוף המלחמה. הימלר הבין בקיץ 1943 שהרייך גוסס ואפילו עשה מחווה הומניטרית ושלח אלף ילדים מביאליסטוק לטרזינשטט. בראשית 1943 ניהל מו'מ לאפשר ל 5 אלף ילדים מפולין להגר לא'י, הגרמנים הסכימו תחת עצורים גרמנים ובתנאי שיועברו לבריטניה וקבלת אישור מהפרלמנט הבריטי בכדי להשיג תעמולה פוליטית ולעורר אנטישמיות בבריטניה. הגירושים מסלובקיה הוקפאו כי ? הגרמנים סיכמו על גירוש 60 אלף יהודים והדבר בוצע, עסקו בגירוש סלוניקי ואח'כ תכננו בצרפת והמו'מ היה למעשה בלוף. הגרמנים היו בתנופת כיבוש ועדיין לא חיפשו אליבי של מצילים, הסכום שביקשו היה קטן מאוד ואם רצו להפסיק היו מבקשים מליארדים. היהודים בישוב ניהלו מו'מ כי לא רצו שיאשימו אותם בעתיד, וחשבו כי ויסליצני רציני, וגם לא רצו שרק הג'וינט יגיד שעזר. חברי קבוצת העבודה האמינו כל הזמן שהם עצרו את הגירוש מסלובקיה ויש סיכוי להמשיך. הג'וינט והסוכנות ראו בהצעות סחיטה ולא יכלו להעביר את הכסף, הכסף למעשה נשלח כדי להרגיע את המצפון, גם התנגדות בעלות הברית תקעה את הנושא.
פרשת הונגריה (אפריל 1944)
גרינוולד בן ה 72 אספן בולים, חרדי, תומך אצ'ל, מנהל מלון בכיכר ציון וכותב תלונות כפייתי מפרסם מכתב באוגוסט 1952 , כנגד דר' קסטנר שהיה מנכ'ל משרד המסחר והתעשייה: 'ריח של פגר מגרד את נחיריי, תהיי זו הלוויה משופרא דשופרא, את דר' רודולף קסטנר צריך לחסל'
המשפט החל בינואר 1954 והסתיים ביוני 1955 .
השופט הלוי הדגיש את ממצאיו הבאים:
? היהודים עלו בצייתנות לרכבות הגירוש, מתוך אי ידיעת המטרה האמיתית של נסיעתם, בהאמינם כי הם מועברים למחנות עבודה.
? הנאצים איפשרו לקסטנר ולחברי ועד ההצלה להציל את קרוביהם, כדי להביאם לשיתוף פעולה.
? עם הצלת המיוחסים ויתר קסטנר על פעולות הצלה נוספות ואף הפריע לפעולות ההצלה של משה קראוס, מנהל המשרד הארץ ישראלי בבודפסט אשר בעזרתו של הקונסול השוויצרי קרל לוץ, מחסידי אומות העולם, השיג תעודות חסות שוויצריות ליהודים.
? קסטנר גרם להסגרת צנחני הישוב והפקיר את חנה סנש למוות.
? קסטנר עזר בעדותו לקורט בכר להנצל מעונשו.
ב 3 במרס 1957 קסטנר נרצח. כך החלה הפרשה שנקראה פרשת קסטנר ? נעקוב אחרי השתלשלות העניינים בדרך כרונולוגית.
בהונגריה כ 725 אלף יהודים, חלק מהשטחים שנלקחו ממנה מוחזרים ע'י הגרמנים בתחילת המלחמה, שליש מהפרלמנט היה מפלגות אנטישמיות, הצעירים היהודים גוייסו לצבא ורובם נרצחו. בסוף 1942 ידעו מה קורה במזרח לאור אלה שחזרו מהחזית או שברחו מסלובקיה ופולין.
במרס 1944 נכבשת הונגריה, מוקמת מועצת היהודים, בראש הקהילה עומד שמו שטרן, במקום פועל אייכמן , שפעל בהונגריה עם 200 איש, הוא לא יכול לקבל החלטות אלא רק דברים קטנים שיתרמו לשקט בביצוע הפתרון הסופי. בהונגריה ידעו כבר בסוף 1941 על ההשמדה מפי אנשי צבא הונגרים וכאלה שנמלטו מהמזרח.
בינואר 1943 מוקמת 'וועדת העזרה וההצלה' ע'י אוטו קומויי המהנדס שבראש רג'ו קסטנר המטרה עזרה ליהודים מפולין וסלובקיה בעזרת המשלחת הא'י באיסטנבול, וייסמנדל אומר להם לדבר עם ויסליצני.
5 אפריל 1944 פגישה ראשונה – יואל ברנד (סוכן מכירות של כפפות סרוגות וקומוניסט שלמד בגרמניה) קסטנר (עיתונאי ציוני מקלוז', קסטנר מציג עצמו כנציג הג'וינט) עם אנשי הס'ס, (הגרמנים העדיפו את ועד ההצלה כי היה להם כסף וקשרי חו'ל.), ברנד היה לו נסיון בשוחד כשהצליח לשחרר יהודים מגרוש תמורת כסף ליוזף קרם שהיה סוכן ריגול הונגרי. ויסליצני מעוזריו של אייכמן רצה 2 מליון דולר (כמו בסלובקיה), מהם 200 אלף בכסף הונגרי, הוא הגיע עם מכתב המלצה מוייסמנדל, ההונגרים שמחים להפטר מהיהודים והגרמנים אומרים להם שהם יהיו עובדי כפיה, בסוף אפריל מקבלים את הכסף.
21 אפריל קרומיי מודיע שיאשר הוצאת 600 מחזיקי רשיונות עליה לעזוב כולל יהודים מקולוז'וור שם משפחתו של קסטנר, אולי לפתות את קסטנר או פיצויי כי עזר לגירוש היהודים למחנות.
מ 14 במאי מתחילים הגרושים למחנות ועד 7 ביולי גורשו 437 אלף, כל יום נרצחים 12 אלף איש, בבודפשט נשארים 250 אלף יהודים. בהונגריה יש כאלה הבורחים לרומניה מקלוז' לטורדה, קסטנר גם עוזר להקים מחתרת בבודפשט, עולה רעיון של אימרה ורגה היהודי לפוצץ את בית הממשל הגרמני , היהודים מסרבים והוא מתאבד, הפתרון היה או לברוח כבודדים או לנהל מו'מ.
25 אפריל 1944 מציע אייכמן לברנד חילופין, מליון יהודים תמורת סחורות, (20 טון תה, 800 טון קפה, 2 מליון סבונים, 10 אלף משאיות ועוד), הוא מדבר עם ברנד ולא קסטנר כי חיי בגרמניה וקסטנר נחשב פוליטיקאי קטן, הימלר מאשר את העניין כי רצה מו'מ עם המערב, אמנם רצה להרוג יהודים, אבל אם יש בעיה צבאית אפשר לעצור ההשמדה ולהשתמש ביהודים כבני ערובה לכופר, אולי גם חשב אם יסתובבו היהודים באירופה יעצרו ההפצצות האויריות, הוא אמר לויסליצני – – תבטיח ואחר כך נראה מה לקיים.
8 במאי ברנד נותן לאייכמן 32 אלף דולר ומסמכים מהג'וינט בשוויץ, אייכמן מבטיח לעצור ההשמדה, את המו'מ ינהל בכר (שבא לקנות סוסים, היה בגולגלות המוות בפולין, שדד יהודים בוורשה בדרגת סגן, נשוי עם 4 ילדים, חיי עם הרמינה פון פלטן רוזנת שהייתה נערת ברים ועם מות אשתו ב 1947 מתחתן עם הרמינה, כשנפטרה נושא אישה שלישית ואח'כ רביעית שהיית רוכבת צעירה), וקלגס שהיה קצין מודיעין שנשלח ע'י הימלר לגשש על שלום עם המערב.
17 במאי ברנד יוצא לקושטא עם באנדי גרוס שהיה טיפוס אפל שינהל מהצד מו'מ לשלום, לטענת רבים גרוס היה בנושא ואילו ברנד שימש רק כשוחד וכרטיס ביקור, ברנד יוצא לקושטא ונעצר ע'י הטורקים, פומרנץ מקושטא מגיע לירושלים ומציע לשרת לצאת לקושטא להפגש עם ברנד. 26 מאי הנושא מועבר לבריטים בשיחה עם הנציב מקמייקל, שאמרו שיעדכנו את ארה'ב , שחשבו שזה היה טריק לתקוע טריז בין בריטניה לארה'ב, לסחוט ציוד צבאי ולהשיג סיכום שאחריו יהרגו את היהודים, הבריטים גם לא בדיוק רוצים את היהודים.
בהונגריה – ב 27 במאי נעצרים קסטנר והנזי ברנד ע'י ההונגרים, הם משוחררים ע'י הגרמנים שרוצים שהנושא ישאר בשקט.
29 במאי מכינים מסמך בסוכנות להפסיק את הגירוש והבטחה לשלם 400 דולר לאיש, כאשר כל קרון שיוציא יהודים בתמורה יקבלו קרון מלא ציוד, המסמך נשלח לקסטנר בהונגריה. שרת יוצא לחלב ופוגש את ברנד שמבין שאם יבוא לא'י יעצר כנתין אוייב ואם יחזור להונגריה יחוסל כי לא הביא כלום, צ'רציל רואה בנושא תקיעת טריז עם הרוסים ומורה להחזיר את ברנד להונגריה, ברנד נפגש עם שרת ב 11 יוני 1944. הבריטים דנים בהצעה ומחליטים שזה טריק וזה חלק מהמלחמה ואסור לנהל מו'מ עם הגרמנים (שר החוץ אידן ושר המושבות סטנלי), הם גם אומרים להביא את ההצעה לרוסים. ברנד יוצא לא'י נעצר ומובל למצרים שם נחקר ע'י הבריטים ומשוחרר לא'י..
בהונגריה – ב 10 יוני 1944 מגיעים 388 איש מקולוז'וור למחנה קולומבוס בבודפשט שהפך למחנה מיוחסים בהשגחת הס.ס., יש התחייבות לשלם 5 מליון פרנק שוויצרי ו 1000 דולר לכל אדם ברכבת, כשלא היה כסף מכרו ברכבת מקומות ל 150 עשירים ששילמו גם על האחרים ברכבת בעיקר בזהב ותכשיטים ? 7 מליון פרנק שוויצרי.
19 ביוני האמריקאים מודיעים לבריטים לנהל מו'מ ולסחוב זמן כי אולי יצא משהוא, בהונגריה מנהל מו'מ קסטנר מול ויסליצני, קרומיי אייכמן וזנמאייר.
22 יוני שרת יורד לקהיר ושם אומרים לו לא לנהל מו'מ עצמאי ולהשאיר דלת פתוחה עם הגרמנים, הבריטים מאחורי הקלעים עושים הכל לעכב את השיחות.
27 ביוני שרת נפגש בלונדון עם וייצמן, והם נפגשים עם סגן שר החוץ הבריטי הול, בדר מוזמן ע'י משרד החוץ הגרמני לבודפשט. בלונדון דנים בנושא בבית הנבחרים, אידן לא מוכן לאשר את נסיעת באדר וברנד לבודפשט ואומר שמחכה לתשובה מהרוסים (שכבר הודיעו שהם מתנגדים).
בהונגריה – 30 ביוני 1944 יוצא המשלוח של 1684 איש לברגן בלזן עליה לא מעט חרדים כמו הרבי מסאטמר, בלינץ יורדים להתקלח ופורצת פניקה, לברגן בלזן מגיעים ב 8 ביולי. בהונגריה בכר משתלט על קונצרן וייס המייצר מכונות ונשק, ושולח לשוויץ 40 מבני המשפחה, המפעל עובר לידי הס.ס ומתחרה במפעל של משפחת גרינג.
בהונגריה- ב 2 ביולי מופצצת בודפשט, הורטי מפחד מהפיכה פנימית ומאויים ע'י ארה'ב, נציג האפפיור בבודפשט, והצלב האדום ומורה להפסיק את הגירושים.
17 ביולי מודיע אייכמן לקסטנר שאם ברנד לא יחזור המשלוח ילך לאושוויץ פעם ראשונה קסטנר נשבר.
19 ביולי הבריטים מדליפים את הסיפור המפורסם בעולם, הורטי העוצר של הונגריה נבהל ומודיע שיפסיק את השילוחים, לאור זה שמקבל תגובות קשות מהאפפיור, רוזוולט, מלך שבדיה והצלב האדום.
21 באוגוסט נפגש בכר עם קסטנר וסאלי מייר על גשר סנט מרגרטן בין שוויץ לאוסטריה, בכר רוצה משאיות והיהודים שישוחררו יצאו לארה'ב ולא לא'י, בכר מביא איתו רכבת וקבוצה של 318 יהודים מגיעים לשוויץ.
24 באוגוסט הימלר מורה להפסיק את הגירוש מבודפשט.
5 אוקטובר ברנד חוזר לא'י , מצטרף ללח'י ומאשים את כולם, הוא יושב בבתי קפה הופך לקלפן ומת ב 1964, גרוס מגיע לא'י ובשנות החמישים נותנים לו כסף, עוזב למינכן ונפטר בתחילת שנות השבעים.
15 אוקטובר השלטון בבודפשט עובר לפרנץ סלשי ומאות יהודים נשחטים, אייכמן מגיע ומצעיד מאות יהודים לגבול אוסטריה לבניית ביצורים. 5 נובמבר נפגש בכר עם מקללנד מוועד הפליטים האמריקאי בשוויץ שמבטיח 5 מליון דולר תמורת היהודים, אבל לא קורה כלום. קבוצה שניה שקיבלה אישור מהימלר מגיעה לשוויץ ב 7 דצמבר 1368 איש.
פרשת ביניים והמשך היא פרשת ג'אן מרי מוסיי – בינואר 1945 מתערב בנושא ג'אן מריי מוסי נשיא שוויץ לשעבר, ימני קיצוני שאינו בעד רצח יהודים והרוצה לעשות לעצמו שם טוב. בפגישה שקיים עם הימלר חודשיים לפני כן הוא מציע 20 מליון פרנק תמורת היהודים וכך יהי לו אליבי בסוף המלחמה, הימלר דורש ציוד של משאיות וטרקטורים.
15 בינואר פגישה נוספת בין השניים והימלר מוכן להוציא את היהודים לארה'ב דרך שוויץ, כי המו'מ עם קסטנר נתקע.
21 ינואר מוסיי נפגש עם שלנברג מאנשי הימלר וסוכם על שחרור יהודים, מוסיי מביא מכתב מארגון רבני ארה'ב, שטרנברג מבקש שיפרסמו בכל העתונות על המחווה שהם עושים ועזרתם ההומניטרית.
7 בפברואר מגיעה רכבת לשוויץ עם 1210 יהודים מטרזינשטט והונגריה. קלטנברונר מהשרד לבטחון הרייך מדווח ישר להיטלר, והימלר נקרא לפיהרר וננזף, הפרסומים בעתונות על אוושוויץ ששוחררה עוצרים הכל, בעתונות גם כותבים שמוסי הבטיח מקלט ל 250 פושעים נאצים, ארה'ב לא מוכנה למסור מזומן אלא רק להפקיד בבנק בשוויץ לאחר המלחמה, גם סאלי מאייר נציג הג'וינט שהיה נאמן להוראות ממשלת שוויץ עוצר את ההסכמים ורצה לעצמו את הכבוד.
בהונגריה בינתיים ב 18 ינואר 1945 נכנסים הרוסים לבודפשט כשבחיים נשארים רק 62,000. הגרמנים לא חשבו שיקבלו את הצעתם, הם רצו לחסל את יהודי הונגריה, הם רצו להשיג הישגים רק ע'י המו'מ עצמו ולא ע'י מימושו. הסוכנות רצתה להראות שעושה משהו, הם השקיעו מאמץ, אבל לא הצליחו להציל יהודים שאותם ראו כבוני ארץ ישראל, גם לא נתנו שום חלופה למשאיות. משהוא שגיליתי ש – ב-1960 לאחר מעצרו של אייכמן פירסם המגזין LIFE ראיון המגובה בהקלטות שערך עיתונאי הולנדי בשם סאסן עם אייכמן שנתיים קודם לכן. "מסמך סאסן", כפי שנקרא, מצטט בין השאר את הדברים הבאים מפי אייכמן: "כאמור,שוחחתי על כל הדברים האלה עם ד"ר קסטנר ומסרתי לו בדיוק נמרץ על הפקודה שקיבלתי. הוא הסכים להניא את היהודים מהתנגדותם לגירוש ואף לדאוג לסדר במחנות הריכוז, בתנאי שאעצום עין ואניח למאות אחדות או אלפים אחדים של יהודים צעירים לעלות באורח בלתי חוקי לארץ ישראל. היה זה עסק טוב בשבילי – המחיר של 15,000 – 20,000 יהודים לא היה גבוה מדי תמורת הסדר במחנות." "ומשום שקסטנר העניק לנו שירות גדול בכך שסייע לשמירת שקט במחנות, הנחתי לקבוצות שרצה בהן להימלט. אחרי ככלות הכל לא הייתי מעוניין בקבוצות קטנות של כאלף יהודים".
